מדריך| הנבטת זרעים

בפוסט זה נכיר את עקרונות הנבטת הזרעים. כלומר מה נדרש מאיתנו כדי להנביט ומה התנאים האופטימליים לכך. 

הציוד הדרוש 

החומרים להם אנחנו זקוקים כדי להנביט. מתחילים במגש זריעה או לחילופין כלי כיבול אחר כדוגמת תבנית ביצים או עציצים קטנים, בנוסף אנחנו זקוקים למצע שתילה, אל תתפתו להשתמש באדמה המקומית מהגינה מכיוון שהתכונות שלה פחות מתאימים לנבטים, מבחינת קיבול מים ואיורור שהם יותר בעיתיים לרוב וכמובן זרעים. כמו כן הצטיידו גם בכלי כתיבה ודף או לחילופין טוש וסימניות. 

תהליך הזריעה 

נקח את מגש השתילה שלנו ונמלא אותו במצע שתילה. את השלב הזה צריך לעשות בצורה כזאת שכל החורים במגש יהיו מלאים במצע, כדאי בשלב המילוי לדחוס את המצע בכל חור כדי לוודא שאין בו חללי אוויר ולמלא בהתאם. לאחר מכן נשקה את המגש עד נגירה של המים. בשלב הבא נייצר חורים בכל אחד מהתאים שבמגש או בעציץ שבחרנו לזרוע בו. אחרי שלב זה נתחיל לזרוע בפועל. נראה שהזרעים תקינים ואין פגעים חמורים בזרעים.

זרעים ניתן להשיג ממשתלות או מחניות כלי גינון או לחילופין גם דרך אנשים פרטיים שמגדלים ואוספים זרעים והרבה פעמים מוכנים למסור למעוניינים בהם. בדרך כלל הזרעים נמכרים בכמויות קטנות ומתאימים לזריעה מיידית.  בתור גנן ביתי גם לא צריך יותר. יש לשים לב שרוכשים זרעים שלא פג תוקפם מכיון שחיוניות הנביטה מאוד מושפעת מהזמן לאחרי האיסוף שלהם. 

כמה זרעים יש בגרם אחד 

הנתונים באדיבות זרעים בן שחר 

ההחלטה כמה זרעים לשים בכל חור נובעת מגודל הזרע, ככל שהוא גדול יותר כך גם נשים פחות זרעים וכלל שהוא קטן נשים יותר אך עדיין לא יותר מידי. תזכרו שלכל זרע יש פוטנציאל להיות צמח בפני עצמו, וכל צמח בפני עצמו הוא די גדול. לכן יש חשיבות גדולה בזריעה נכונה. נמקם 1 עד 2 זרעים אם הם גדולים כמו למשל אפונה, שעועית ובין 3-4 זרעים קטנים כמו רוקט או מיזונה למשל. מומלץ שעומק הזריעה יהיה פי שניים מגודל הזרע. כלל שהזרעים גדולים כך נטמון אותם עמוק יותר. 

אני נוטה לבצע זריעה של מספר שורות במגש מאותו גידול כדי להקל על המעקב וגם ליצור כמות של שתילים. שלב חשוב נוסף הוא רישום הצמחים שזרענו. אפשר לעשות זאת בעזרת טבלת מעקב במחברת לפי השורות ומיקומם במגש או לחילופין בתוויות שעליהן נרשום את זמן תחילת הזריעה ואת הגידול שאנחנו מנביטים. אפשר גם לעקוב אחרי מספר הנבטים ולחשב את אחוזי הנביטה אם כבר יש לנו את כל הנתונים אך זה בונוס ויכול לעזור לכם להבין קצת יותר על איכות הזרעים. אחרי שממלאים את כל המגש מכסים את הזרעים שטמנו בשכבה של תערובות שתילה ומשקים היטב. בשלב הראשון הזרעים סופחים אליהם המון מים וחייבים הזנה רצופה של מים. 

תנאים עד התפתחות השתיל 

עכשיו אתם עוברים לשלב המסובך יותר והוא ההמתנה לנביטה. זרעים של צמחים שונים נובטים אחרי זמן שונה. יש כאלו שתוך לילה ינבטו ויש כאלו שיקחו את הזמן וינבטו אפילו שבועיים או יותר אחרי הזריעה. חשוב כל הזמן הזה לשמור על מצע לח כדי לאפשר נביטה. 

התנאים שבהם אנו ננביט לוקחים תפקיד חשוב מאוד. אם התנאים לא יהיו מתאימים הזרעים לא ינבטו או יתפתחו בצורה לקויה. בשביל הנביטה עצמה הזרעים זקוקים למים אך לא לאור לכן שלב זה יכול גם לקרות בסביבה פחות מוארת. אך בשביל השלב הבא, הגדילה והתבססות הצמחים חייבים אור אחרת הם לא יצליחו להתפתח ולהיות חיונייים, מכיוון שתהליך הפוטוסינתזה לא יהיה מספיק יעיל. לכן בשלב זה צריך להוציא את המגש אל האור. 

 

איור 1: א) מבנה סכמטי של נבט צמח דו פסיגי (למשל אפונה), ב) נבטים צעירים ומוכנים להעתקה

אחוז הנביטה תלוי במידה רבה בחיוניות הזרעים. לכן אם הזרעים לא חיוניים הם לא ינבטו לא משנה מה נעשה. לרוב זרעים איכותיים ינבטו בקלות ובאחוזים גבוהים. ניתן לספור את מספר הזרעים שאנו מטמינים ולאחר מכן לספור את אלו שנבטו וכך לחשב את אחוז הנביטה של הזרעים שברשותנו.

אחרי שלב ספיחת המים יוצא קודם כל השורשון ורק לאחר מכן הנצרון. בצמחים יש הבדלים במבנה של העלים הראשונים לעומת העלים הבוגרים יותר. כך למשל לעלים העובריים קוראים פסיגים. בדרך כלל הפסיגים בלי סידור עלים נגדיים ויש להם צורה שונה לעומת העלים הבוגרים. בדרך כלל נוטים להעביר את נבטי הצמחים אחרי שיש להם מספר עלים בוגרים בודדים. אל תאפשרו לנבט לגדול זמן רב מידי בעציץ ההנבטה אחרת הוא מאבד את חיוניות ולא יגדל בצורה נאותה וחיונית. 

מחלקים באופן כללי את הצמחים לדו פסיגיים ולהם שני פסיגים, למשל אפונה, חסה ועוד. ולחד פסיגיים כאשר להם רק פסיג אחד בנביטה תירס, חיטה ועוד. בהתאם לשיוך הצמח ניתן לראות את התפתחות העלים הראשונים ובהתאם לכך להחליט על ההעתקה שלהם.

איור 2: זרעים ותרמיל יבש של אפונה

זרעים מתפתחים מהפרחים והם בעצם עוברים מופרים שנמצאים בתוך הזרע. מבנה הזרע כולל את העובר ואת חומר התשמורת (האנדוספרם) המאפשר את הזנת הצמח הראשונית. לאחר מכן הצמח מתחיל לייצר סוכרים בתהליך הפוטוסינתזה. 

הנבטה של זרעים מצריכה תנאים אופטימליים ולעיתים תנאים מאוד ספציפיים לכל גידול וגידול. על כן לפני הנבטת הזרעים נבין האם יש לנו את כל התנאים הנאותים לשם כך. לעיתים ההתעסקות בהנבטה לא מצדיקה את עצמה וניתן לרכוש שתילים איכותיים ממשתלות שמוכרות שתילים איכותיים. 

נדרש לעקוב אחרי התפתחות הנבטים, העתקה מאוחרת יכולה לפגום באיכות השתילים וקבלה של צימוח לא חיוני ועל כן חוסר יבול. לכן צריך להעתיק את הצמחים כשיש להם מספר עלים אמיתיים (איור 1 א). 

איור 3: א) נביטה של צמח דו פסיגי, ב) נביטה של צמח חד פסיגי (דגני)

דוגמה לדף מעקב אחר נביטת זרעים 

 בהצלחה בהנבטה! 

טיפול במינים פולשים: מקרה בוחן של שיטת ויקטוריה בצפון הנגב

מין פולש הינו אורגניזם (צמח, בע"ח, פטריה וכו) אשר שינה את אזור תפוצתו הטבעית, לרוב בעזרתו של האדם, ומצליח לגדול ללא טיפול ואף מתרבה בסביבה הטבעית עד כדי קיום אוכלוסיות בנות קיימא. מין פולש לרוב הורס מערכות טבעיות ומפר את האיזון שלהן, זאת בשל כך שהוא לא חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית, כך שאין לו מתחרים או מזיקים. במקרה שלנו נדבר על מינים פולשים בהקשר של צמחים. הצמחים הפולשים מפיצים את עצמם באופן גדול משמעותית עד כדי גרימת נזקים אקולוגיים וכלכליים לסביבה הטבעית ולאדם.  

נוף של שיטת ויקטוריה ביער חירן (יתיר) בצפון הנגב 

מחלקים את קבוצת השיטים בעולם לשתי קבוצות גדולות. השיטים האוסטרליות, המאופיינות בעלים פשוטים שהם בעצם פטוטרת שהתרחבה ונהייתה פחוסה (המכונה בבוטנית פילוד). והקבוצה השניה היא השיטים האפריקאיות והאמריקאיות, שהן מאופיינות בעלים מורכבים מנוצים פעמיים, המוכרות יותר. הבדלים אלו ונוספים התבררו כמאוד משמעותיים גם ברמה הגנטית ולאחרונה פוצל הסוג שיטה, כאשר באוסטרליה נשמר השם הלטיני (Acacia) ואילו לשאר המינים מאפריקה ואמריקה ניתן שהם וקליה (Vachellia). 

פילוד (סוג העלה) של שיטת ויקטוריה 

שיטת ויקטוריה ( Acacia victoriae) הינה שיח או עץ קטן המגיע עד גובה של כ-5-9 מטר, ממשפחת הקטניות תת משפחת השיטיים. לצמח עלים שהם גילגול של פטוטרת שהתרחבה המכונה פילוד, ואין טרף מנוצה פעמיים כפי שמופיע בשיטים אפריקאיות. לעומת שיטים אוסטרליות אחרות לשיטה זו עלי לוואי אשר נמצאים בבסיס הפילוד הם שני קוצים קטנים. התפרחת היא אשכול שהוא בעצם קרקפת כדורית בצבע קרם- צהבצהב כאופייני לסוג. עונת הפריחה הינה באביב, ממרץ עד מאי. הפרי הינו תרמיל והוא שטוח והזרעים שבתוכו יוצרים בליטות המאפיינות את שיטת ויקטוריה.  קצב הצימוח של העץ מהיר מאוד אך אורך חייה קצר, באזור תפוצתה הטבעי כ-10 עד 15 שנה בלבד. מקור הצמח מאוסטרליה, בית גידולה הטבעי הוא אזורים צחיחים וסוב טרופיים שם גדלה באדמות כבדות ואדמות סחף בדרך כלל. לצמח כנראה שורשים עמוקים מאוד (כ-20 מטר) המאפשרים לו לגדלו במקומות יובשניים. בית גידולה בישראל הוא בערוצי נחלים וגדותיהם. בעולם לא ידוע על פולשניותה זאת כנאה משום שהיא שימשה לייעור בהיקף גדול רק בישראל ועל כן היא מתפשטת בצורה מהירה מאוד ומתבססת בשטחים חדשים.  

בשנת 2005 התקבל דיווח על המוקד הראשון של שיטת ויקטוריה על כביש 264 בין צומת קמה לרהט. ככל הנראה המקור שלו מהזרעים של העצים שניטעו באזור. מאז הצמח התפשט באזורים בהם היה נטוע וכיום מתפשט באזורים נוספים ויוצר מוקדים חדשים מחוץ לאזורים בהם ניטע בעבר. 

זרעים של שיטת ויקטוריה 

הזרעים שנשארים על הקרקע אחרי שהעצים נכרתים

לצמחים פולשים שלבים שונים בהתבססות שלהם בארץ, כך יש את שלב הפלישה האיטית שבשלב מתקדם הופך להיות שלב הפלישה המואצת. לשיטת ויקטוריה שלפי הנחות שונות הובאה לארץ בסביבות 1955 והתחילה לפלוש ב-2005 כלומר לקח לצמח כ- 50 שנה להגיע לשלב הפלישה המואצת. לכן שימוש בצמחים לייעור וגינון צריכה להיבחן בכובד ראש והחלטה על שימוש נרחב צריכה להיעשות בהדרגתיות כדי למנוע הכנסה של מינים פולשים נוספים. 

שיטת ויקטוריה ניטעה בצפון הנגב לצורכי ייעור כך למשל היא ניטעה ביער חירן ביתיר ובעוד אזורים בעיקר סביב באר שבע. הפרטים הרבים יוצרים סבך צפוף ובלתי חדיר אשר משנה את הנוף המדברי המקומי וכתוצאה מכך דוחק מיני צומח מקומיים. בנוסף שינוי הנוף יכול להביא לקינון של ציפורים שלא היו רגילות לאזור ואף לשנות את המאזן האקולוגי הקיים. 

הסרה של נוף העץ בעזרת משור מוטורי וריסוס הגדמים 

התכונות העיקריות שהופכות כל עץ לפולש וכמו כן גם את שיטת ויקטוריה הם היכולת ליצור הרבה מאוד זרעים, כך שבתחילת הקיץ נראים הרבה מאוד תרמילים על העץ. דבר שתורם לבנק הזרעים בקרקע, כך יש נביטות והתבססיות מאוד משמעותיות של פרטים חדשים. כמו כן העץ מתחדש לאחר כריתה מהגדם וגם באמצעות סורים בצורה נרחבת, לכן רק כריתה לא תאפשר לסלק את הפרטים אלא רק לעכב את התחדשותם. לכן הטיפולים מצריכים הרבה מאוד מאמצים, כאשר כלל הטיפולים מתמקדים קודם כל על הפחתה של בנק הזרעים בקרקע. 

ערמות הגזם של שיטת ויקטוריה שנשארות בשטח

בשנים האחרונות החליטו לנסות למגר את שיטת ויקטוריה מיער חירן. זאת באמצעות עבודה של הסרת נוף העץ בעזרת משור מוטורי לאחר מכן הדברה של העץ בעזרת תערובת של סולר וגרלון למניעת התחדשות של העצים מהסורים והגדם. ולבסוף פינוי הגזם לערמות שייעדו לשרוף אותם בעונת החורף. העבודות של סילוק העצים מתבצעות בחודשי הקיץ בשל היעילות הגבוה של יישום חומר ההדברה. דרך נוספת היא הזרקה של חומר המכונה מיילסטון ובכך בעצם להמית את העץ, אך העץ נשאר לעמוד במקומו ולכן שיטה זו יעילה במקרים בהם יש עצים בודדים מפוזרים. לעומת זאת בעומדים ובשטחים בהם יש פרטים רבים הסרה של נוף הצומח וטיפול בגדם בעזרת גרלון מהול בסולר היא שיטה יעילה יותר המאפשרת לנקות את הנוף בפעולה יחסית קצרה ויעילה. 

פעולת ההדברה, ריסוס בסולר וגרלון למניעת התחדשות של העצים 

 

כחלק מתוכנית יערני העתיד בקק"ל אני ושותפי לצוות הגענו כדי להתשתתף בעבודה' ללמוד ולהתרשם מביצועה ומהיקף שלה. במהלך יום העבודה ביצענו את פעולות ההדברה של העצים שנכרתו וגררנו את הגזם אל הערמות. היום כלל הסרה של עשרות עצים כאשר העבודה מתבצעת בחום ובתנאים קשים. 

גדם שרוסס בגרלון (טריקלופיר)

גדמים של העצים 

 סוגיית הטיפול במינים פולשים היא מסובכת ולא תמיד כל החלטה להתמודד עם המינים שכבר פלשו זה דבר פשוט וקל לביצוע. לרוב ההחלטה היא קודם כל טיפול בכתמים קטנים בשטחים בעלי ערכיות גבוה לשמירת טבע, זאת משום שזה יעד ניתן להשגה. כמו כן היעד בטיפולים לרוב הם להשיג הפחתה של הפרטים בשטח ומניעת התעצמות הפלישה ולא ביעור האוכלוסיה כולה.  

פעולת הדברת המינים הפולשים דורשת הקצאת משאבים רבה והתחייבות לניטור וטיפול חוזר ונשנה בשטחים הנגועים. לכן כל החלטה לטפל בשטח כזה או אחר צריכה להתקבל אחרי שיקולים רבים ולהביא בחשבון שהטיפול יימשך זמן רב. כך גם במקרה של שיטת ויקטוריה ביער חירן, כל שנה מתבצע ממשק של הורדת ההתחדשיות וריסוס של כלל ההתחדשויות. דבר נוסף המקשה על הטיפול הוא היותה של שיטת ויקטוריה צמח רב גזעי והטיפול בו מצריך כריתה של כלל הגזעים דבר הדורש זמן רב יותר והקפדה על הורדת כלל הגזעים. 

עץ בנוף המדברי והנוף בלעדיו

שלבים בכריתת העץ 

עולה סוגיה נוספת והיא כיצד להתייחס למינים הפולשים בצפון הנגב. מצד אחד, אלו הם עצים שמצליחים לייצר אוכלוסיה בת קיימא ולגדול באזורים שכמעט אף עץ מקומי לא גדל בו ומתחדש בו בהיקפים גדולים ומצד שני הם יוצרים נזקים אקולוגיים בשטח כמו דחיקת מינים מקומיים ויצירת בתי גידול חדשים שלא נראו בעבר באזורים אלו העלולים לשנות את המאזן האקולוגי בשטח.

כאן עולה השאלה האם זה לא יער בר קיימא? וזהו משהו יחסית נדיר בתנאים הצחיחים בצפון הנגב. אם כן, עולה השאלה האם השקעה במלחמה נגד העץ שווה את המאמץ וזה עוד מבלי להזכיר את השימוש בסולר וגרלון בשטח שאומנם אלו חומרים שהשפעתם בסופו של דבר עוברת אך הם מהווים השפעה בוטה על המערכת האקולוגית ועל החי והצומח באזור המטופל בשלב הטיפול ואחריו.   

עץ פולש נוסף, שיטה מכחילה- נפוץ כמעט בכל הארץ בעיקר במישור החוף 

אני לא בטוח שיש גישת בניים אבל נדרש לפי דעתי להכריע בסוגייה. כאשר יש טיפול בשטח בו יש שעץ פולשני אז אנחנו מאבדים את השטח בזמן הטיפול משום שהשטח עובר פעולות אגרסיביות של כריתה והדברה. נשאלת השאלה האם יהיה נכון לאפשר ליצור חניונים בצידי דרך עם עצי שיטה מכיחלה למשל? אני לא בטוח אבל חושב שיש מקום לחשוב על כך ולשקול גם דרכי בניים. לסיכום העיניין אני חושב שצריך לבנות תוכנית מקיפה לטיפול במינים פולשים ולשקול מנעד גדול פעולות הכוללות טיפול בכל שלבי החיים של הצומח הפולשני. מהניסיון שנצבר ידוע כבר שהדברה של עץ פולשני היא תחזוקה ארוכת טווח באופן מעשי לנצח. לכן צריך להיערך לכך ולהבין שאי אפשר להתחייב לטיפול מאוד אינטנסיבי לאורך זמן רב בשטחים גדולים אלא לבחור את המקומות בהם אפשר להשתלט על הצמח ולהשקיע שם. כדי שלא יובן לא נכון, אני בעד לטפל במינים פולשים אך מנסה לראות עוד זוויות בטיפול בהם. 

מדריך| בניית ערוגת ירק

במדריך זה אביא לכם מספר עקרונות והנחיות שיעזרו לכם להתחיל לבנות ערוגת ירק או אפילו גן ירק שלם. 

שיטות לבניית ערוגה 

ישנם שתי שיטות עיקריות לבניית ערוגת ירק, לכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות. 

1) השיטה הישנה והמוכרת ערוגה באדמה המקומית. 

2)  ערוגות מוגבהות או בשמן המחודש ערוגות ללא חפירה המוכרת גם בשם NO DIGׂ. 

חלק מהנחיות בניית הערוגה זהות לשני השיטות אך יש הבדל עקרוני בהקמתן. כמובן שיש גם עוד שיטות אך אלו הן הנפוצות ביותר. 

ערוגות ירק בשיטת NO DIG במשק חיטים

הקדמה 

 לפני שנתחיל לעבור על הפרטים  של בניית ערוגה לעומק נכיר את שלושת העקרונות המרכזיים שינחו אותנו. שמש, אדמה, ומים. שלושה דברים שבלעדיהם לא נוכל לגדל צמחים.  

1. בחירת מיקום הערוגה (שמש)

כלל חשוב שצריך להקפיד בבואנו לבחור שטח לערוגת ירקות הוא מספר שעות השמש שיש בשטח. ירקות צריכים שמש מלאה וגדלים הכי טוב ככה. לכן כשאנו בוחרים שטח לגידול נבדוק מה התנאים הקיימים בשטח. לשם כך נבין את מסלולה של השמש בשמיים. השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, במהלך היום השמש נוטה לרום השמיים בקיץ, ואילו בחורף נוטה לצד דרום במהלך שעות היום. על כן, חשוב לבחור שטח שאין בו מבנים או עצים גדולים בצד דרום כדי שלא יצלו על הצמחים. מינימום שעות שמש נדרשות הן 5-6 שעות של שמש ישירה ורצוי אף יותר לכיוון 8 שעות. 

כלל חשוב הוא גם להימנע באופן כללי משתילת עצים או שיחים גדולים בשטח בו מתוכננות ערוגות ירק כדי להימנע מהצללה משמעותית ופגיעה בצימוח שלהם.

כדי להבין כמה שעות שמש יש בחלק בו נרצה לגדל, נוכל לצאת אל השטח הרצוי פעם בכמה שעה במהלך היום ולרשום בטבלה האם יש שמש מלא באותו הזמן וכך לעקוב כדי לדעת מה התנאים אותם הצמחים יחוו. 

מבנה הערוגה 

הערוגה מורכבת משטח הגידול ומשבילים. רוחב הערוגה המומלץ הינו 60 עד 120 ס"מ, זאת כדי שתהיה גישה נוחה משני הצדדים לטיפול וקטיף הירקות. אורך הערוגה פחות מגביל ותלוי רק בכם. רוחב השביל יהיה 40-50 ס"מ כדי שיהיה נוח לגשת אל הערוגה. בדרך כלל לא נהוג לדרוך על שטח הערוגה למניעת הידוק של האדמה- לכן נגישות של שביל חשובה. 

אם בשטח המיועד לערוגה יש עשבייה גדולה או אבנים גדולות צריך לנקות את השטח כדי שאפשר יהיה להתחיל לעבוד על הערוגה. 

2. סימון השטח המיועד והכנת האדמה (אדמה)

מסמנים את המקום המיועד בעזרת במבוקים (או יתדי ברזל) וחוט כדי לשמור על סדר וכיוון בזמן העבודה. לאחר מכן אפשר להתחיל להכין את האדמה. כאן עבודות ההכנה מתחלקות. 

ערוגה באדמה המקומית 

נתחח את האמדה, התיחוח מאפשר לנו להחזיר לאדמה את החיוניות שהיא צריכה כדי להניב ירקות טובים. תיחוח האדמה מתבצע בעזרת את חפירה, טוריה או קלשון, לוקחים את כלי העבודה המועדף ונועצים אותו באדמה הכי עמוק שאתם מצליחים (לעומק של כ- 20 ס"מ לפחות, עדיפות לעומק של את החפירה), לאחר מכן מוציאים את האדמה והופכים אותה על המקום, חוזרים על הפעולה הזאת כגודל הערוגה. יש להשתדל לא לדרוך על החלקים שעברו תיחוח כבר כדי לא להדק חזרה את האדמה. זהו שלב אולי הכי קשה בהכנת הערוגה, לכן יש לתכנן את העבודה בחלק הזה. אפשר כל פעם להכין חלק קטן עד שמסיימים את כלל השטח המיועד לגידול הירקות. 

היתרונות המרכזיים של התיחוח הם איורור הקרקע, שיפור ניקוז המים ויצירת מקום שאפשר לשתול בקלות את השתילים/ זרעים. יש להבחין בין שני סוגי קרקע עיקריים קרקע קלה וקרקע כבדה. ניתן לזהות זאת בצורה פשוטה יחסית ע"י יצירת כדור האדמה ועירבוב עם מים. אם הכדור מתפרק זה קרקע קלה אך אם הוא לא נשבר זוהי קרקע כבדה. ניתן גם לא לעבד את הקרקע לעומק ורק לתחח את השכבה העליונה כדי לשמור על מרקם הקרקע והמיקרואורגניזמים שבה. 

ערוגה באדמה המקומית 

עוד דוגמה לערוגה באדמה המקומית 

ערוגה ללא חפירה NO DIG

הערוגה בנויה ממספר שכבות של קרטון המונחות על האדמה. אחרי כן על שכבה זו מוסיפים שכבה נוספת של קומפוסט בעובי של 20-30 ס"מ ואף יותר. כאשר הגידול מתבצע על מצע הקומפוסט. החשיבות של שיטה זו טמון במהירות הצימוח של הצמחים. בכך ששיטה זו שומרת על הלחות בקרקע ועל המיקרואורגניזמים שבתוכה ומאפשרים לטפח קרקע פוריה יותר. יתרון נוסף הוא שהצורך בעישוב פוחת משמעותית עקב ההפרדה בין הקרקע בה יש הרבה זרעים של עשבים לבין מצע הקומפוסט הנקי מזרעים שלהם. ועוד יתרון הוא בכך שניתן להקים ולטפח גינה כזו בצורה מהירה יחסית ואפילו במקומות שבהם חסרה קרקע פורייה לגידול ירקות. ואם חששתם בנוגע לקרטון אז אחרי זמן לא רב הוא יתפרק בהשפעת הלחות והצמחים יוכלו לגדול גם בקרקע מתחתיה.   

תהליך בניית ערוגה בשיטת NO DIG

3. טיוב הקרקע - הוספת קומפוסט (דשונת) 

קומפוסט הינו דשן אורגני המיוצר מפסולת אורגנית (שאריות ירקות, צמחייה, צואת בע"ח ועוד חומרים אורגניים) . הקומפוסט נוצר כתוצאה מפירוק אירובי (הכולל חמצן) של חיידקים, חרקים ואורגניזמים נוספים, אותם יצורים ניזונים מהפסולת ומפרקים אותה לגורמים. כתוצאה מתהליך זה החומרים זמינים לצמחים.

ערוגה באדמה המקומית 

בשלב זה אנחנו כבר אחרי תיחוח ראשוני של הערוגה. בשלב זה נפזר קומפוסט בכמות של 15-30 ליטר למטר מרובע בשיטת הגידול באדמה וקומפוסט זה מרכיב חשוב בבנית הערוגה וככל שנוסיף יותר כך זה גם ישתלם בהמשך. את הקומפוסט שפיזרנו עלינו להצניע באדמה עד שלא ניתן כבר להבחין בו. ההצנעה תתבצע על פני השטח של האדמה בשכבה של כ-10 ס"מ כדי שיהיה זמין לצמחים אותם נשתול. את התהליך הזה אפשר לבצע בעזרת מקלטרת. 

קומפוסט ביתי בתהליך ההבשלה שלו (ניתן לראות אדים כתוצאה מתהליך הפירוק בו נפלט חום)

אם הערוגה נקייה מכל מפגע ועשבייה אפשר לפזר את הקומפוסט לפני התיחוח הראשוני. בניית פוריות האדמה היא מעלה חשובה בבניית הערוגה וטיפוח החיוניות שלה. אדמה פוריה מניבה יבול טוב ואיכותי בלי הרבה התעסקות עם מזיקים. פיזור קומפוסט הוא התהליך הכי פשוט וקל שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את פוריות האדמה. 

ערוגה ללא חפירה NO DIG

 נפזר כ-300-200 ליטר למטר מרובע, אחרי הכל בשיטה הזאת זה החלק העיקרי. כלומר שכבה של 20-30 ס"מ. 

4. בניית הערוגה 

כעת יש לנו שטח מתוחח עם קומפוסט שמוצנע בו. ניתן להגביה את הערוגה כתלולית בעזרת חפירה מסביבה של תעלה קטנה. זה יכול לאפשר איורור טוב לשורשי הצמח ולשמור על לחות מאוזנת בערוגה. יותר הכרחי באדמות כבדות. שלב אחרון לפני שתילה הוא פילוס הערוגה בעזרת מגרפה קשה כדי לוודא שיש לנו ניקוז טוב וגם בשביל האסתטיות של הערוגה בסופו של דבר. בשטח ניצור ערוגה מוגבהת מעט עם שבילים בצדדים עם חיפוי רסק עץ כדי לאפשר מעבר נוח גם שיש בוץ ולשמור על איורור הקרקע. 

הערוגה והשביל (בשיטת ה-NO DIG) 

5. התקנת מערכת ההשקייה (מים)

נקבע כמה קווים אנחנו רוצים להקצות לערוגה ואת המרחקים בין הטפטפות. קיימים כל מיני וריאציות, המקובלות יותר הן מרווחים של 30 ו- 50 ס"מ בין טפטפת לטפטפת. ניתן לשים בין 3 ל- 4 קווי השקייה עם מרחקים של 30 ס"מ בינהם. כל טפטפת מווסתת את יציאת המים, כך למשל הטפטפת המקובלת לשימוש בדרך כלל תוציא 2 ליטר מים בשעה. 

צינור 16 אופייני בערוגה עגולה 

באופן כללי, צינור ההשקייה המקובל לפריסה הוא צינור 16" חום, כאשר בעבודה עם צינורות בגינה חשוב להכיר שני סוגים, האחד הוא צינור טיפטוף עם טפטפות מובנות והשני הוא צינור "עיוור" כלומר בלי טפטפות. בצינור העיוור נשתמש כדי להוביל מים אל הערוגה מראש המערכת (תיבה בה נמצא הברז החשמלי ומחשב ההשקייה) או בחיבורים של מעברים שלא דורשים השקייה. את הצינורות מחברים בעזרת מחברי שן, כאשר קיימות כמה אופציות: מחבר טי, מחבר ישר, ומחבר זווית וסופית לסגירת קצה של צינור טיפטוף. נחבר לפני תחילת העוגה ברז ידני קטן כדי שנוכל לכבות את המים במידת הצורך. 

6. בחירת הצמחים ושתילתם  

בחירת הצמחים צריכה לקחת בחשבון מספר פרמטרים. הראשונה היא עונת השנה, יש לשים לב שירקות הם גידול עונתי המתחלק ברובו לירקות קיץ ולירקות חורף ויש מעטים שהם רב שנתיים גם. לאחר שביררנו מה הירקות המתאימים לעונה נשאל את עצמנו מה אנו אוהבים לאכול, נארגן את רשימת הצמחים כך שנאהב את מה שאנו מגדלים. דבר שני הוא תכנון הצמחים בערוגה עצמה, נשים לב לעקרונות שלמדנו בבחירת מיקום הערוגה- מיקום השמש בשמיים. נסדר את הצמחים כך שההצללה של הצמחים היותר גבוהים תהייה בכיוון צפון ואילו צמחים נמוכים יותר בכיוון דרום. כך כל צמח יקבל את מירב קרינת השמש. 

נשתול את הצמחים בגישה המשלבת, כך שניצור סביבה מגוונת ועמידה יותר בפני מזיקים. שילוב מספר צמחים תורם לעמידות מפני מזיקים בכך שיש צמחים שיכולים לדחות מזיקים ואחרים שנהנים מהגנה זו. כמו כן, למזיקים שונים יש העדפות שונות למשפחות צמחים שונות כך שנוכחות מזיקים מסוג מסויים לא בהכרח ישמידו את כל היבול. בין היתר שילוב מספר סוגי צמחים מאפשר לנו להנות מיבול מגוון וגם אם חלק לא יצליח יהיה לנו את מגוון הגידולים האחרים לקטוף ולהנות מהם. נוכל לשלב תבלינים, פרחים וירקות ביחד. 

נבטים במגש הנבטה 

סוף כל סוף הגענו אל שתילת הצמחים. נקח את השתילים הקטנים המכונים גם סטרטרים. נחפור גומה כגודל גוש השורשים של הצמח המיועד לשתילה נניח בתוך הגומה ונכסה בעדינות. פעולה זאת נוח לעשות בעזרת כף שתילה לרוב, אפשר גם להיעזר בטורייה במקרה הצורך או מקוש. 

מרווחי שתילה, כוכב מסמן טפטפת ועיגול שתיל 

נשמור על מרווחים נאותים בין הצמחים השונים, לפי הנחיות השתילה. באופן כללי יש צמחים שדורשים מרווחים גדולים בינהם ויש כאלה שצריכים פחות. כדי לדעת זאת נברר בנוגע לגודל הצמח הסופי ופוטנציאל הצימוח שלו. נברר האם זה צמח קטן או גדול, מעוצה או עשבוני, חד שנתי או רב שנתי. זה יעזור לנו לבנות ערוגה טובה ומוצלחת.

7. חיפוי הקרקע 

לחיפוי קרקע מגוון יתרונות. הוא מהווה שכבת הגנה על הקרקע שעוזרת להחזיק את המים בה. בנוסף הוא עוזר לנו להפחית את כמות העשבייה בכך שהוא מצל על האדמה ולא מאפשר את נביטת הזרעים. חיפוי טוב זה חיפוי בעובי של 5 ס"מ לפחות המהווה שכבה צפופה על פני הקרקע. יש להקפיד לא לכסות את הגידולים אלא את החלקים בין לבין. 

ניתן להשתמש בקש, עלים יבשים או כל חומר אורגני אחר כמו כפות דקלים, גזם של שיחים. רצוי לא להשתמש בחלקי צמחים שיש בהם זרעים כדי להימנע מנביטה של צמחים לא רצויים בערוגת הירק. 

רצוי לא להשתמש ברסק עץ מכיוון שהשבבים גסים ויהיה פחות כיף להתעסק בעישוב, קטיף ושאר הפעולות בערוגה. את רסק העץ נשאיר לשבילים כדי שיהיה יותר נוח לגשת אל הערוגה בכל עונות השנה. 

אפשרות נוספת היא להשתמש בפלריג- בד ארוג מחומר פלסטי. כיסוי שלו ויצירת חורים לשתילה בעזרת אש (מבער או ברנר). עליו אפשר להניח חיפוי כדי לשמור על מראה אסטטי יותר. 

ערוגה עם חיפוי בקש 

שבילים מרסק עץ 

8. הדלייה וטיפול שוטף

הדלייה היא בניית מתקנים המשמשת לייצוב צמחים מטפסים כדי לאפשר טיפול נוח ויצירת צמחים שנותנים יבול בצורה מיטבית. לכן אנחנו נבנה מתקני הדליה לצורך תמיכה בצמחים מטפסים כמו עגבנייה, מלפפון ועוד. מתקן הדליה אפשר לבנות בצורה פשוטה ונוחה. אחת הדוגמאות זה בנייה של מתקן בעזרת עמודי במבוק וחבלים או חוט ברזל. להלן כמה דוגמאות. 

הדלייה של קילטוריה טרנטיה על קשת מרשת ברזל 

 אפשריות הדליה שונות 

הדליה בין שני בזנטים עם רשת 

טיפול שוטף 

טיפול שוטף כולל בדיקה ומעבר שכל הצמחים נראים חיונים. זאת אפשר לבדוק במעבר פשוט והסתכלות. המצב התקין של הצמח זה עלים פרושים וזקופים בצבע חיוני בלי סימנים לפגיעה מכנית או פגיעה כתוצאה ממחלה. הצמח צריך להיות זקוף ולתמוך בעצמו. אם רואים על העלים מזיקים או פגעים מנסים לבדוק בקרבת מקום האם אנו רואים מזיק או נזק אחר. 

החלק הנוסף שלוקח לרוב את הזמן הרב ביותר הוא העישוב. נדאג לעשב את הערוגה כך שבין לבין הצמחים שאנו מגדלים לא יהיה הרבה עשבים. זכרו ששתילה צפופה יחסית מאפשרת לשלוט טוב יותר בעשבים מתחרים. את העשבים אפשר להוציא ביד או בעזרת סכין כדי להוציא עם השורש למניעת התחדשות. את העשבים אפשר לשים בשביל או להשתמש כחיפוי. אם יש הרבה עשבים מומלץ לקחת את חלקם לקומפוסטר (לוודא שאין זרעים על הצמחים). 

רשימה של ירקות חורף וקיץ ותבלינים  

מצורפת רשימה חלקית של צמחי קיץ וחורף ותבלינים המתאימים לגידול בערוגת הירק

חורף	קיץ	תבלינים (רב שנתי)
תרד טורקי (גלילי)	עגבנייה	אזוב מצוי (זעתר)
בצל ירוק	עגבניית שרי	אורגנו
ברוקולי	מלפפון	תימין
גזר	פלפל	זוטה לבנה
חסה	חציל	דם המכבים האיטלקי
כוסברה	פקוס	אזוביון (לבנדר)
כרוב לבן/אדום	קישוא	לואיזה
כרובית	דלעת	שיבא
כרוב ניצנים	דלורית	נענע
כרישה	ליפה	מליסה חריפה
מנגולד (סלק עלים)	מלון	מרווה רפואית
סלק אדום	אבטיח	עשב לימון
סלרי עלים	במיה	פיגם
סלרי שורש	ארטישוק ירושלמי	ציתרה וורודה
פטרוזיליה	שעועית	רוזמרין רפואי
פטרוזיליה שורש	חמניה	שום העירית
פול (קפריסאי, מצרי)	סויה אדממה	ריחן מג'יק מאונטיין
קולורבי ירוק	תרד ניו זילנדי	פלרגון חריף

המדריך נבנה לצורך סדנה במשק חיטים 

מרבית התמונות צולמו במשק חיטים בנווה מבטח  

גינת צמחי בר| סקירת שתי גינות ומבחר הפריחה בהן

גינת צמחי בר זהו קונספט שאני מקדם בכמה השנים האחרונות. מבחינתי גינת צמחי בר זה ההגדרה לשטח מסויים שגדלים בו צמחי בר מבתי גידול שונים עם השקייה או בלי ומנוהל בצורה כזאת או אחרת שיהיה בו התחדשות שלהם, בין עם ע"י זרעים שהם מפוזרים או שתילים שמונבטים ומועברים לגינה. אלו לפי דעתי שתי הדרכים המרכזיות לבסס צמחי בר. בפוסט הזה אני רוצה לשתף מעט בחוויות הפריחה של עונת הפריחה של 2019-2020. שנה לאחר מכן הייתה פחות מוצלחת עקב מיעוט משקעים וחוסר נביטה של הזרעים שברשותי. 

גינת צמחי בר לקראת סוף עונת הפריחה בבני עי"ש בגינה פרטית (גינה לא מושקית) 

גינת צמחי בר בגינה האורגנית בפקולטה ברחובות (גינה מושקית)

אני מחלק את גינות צמחי הבר לגינות מושקות ואז קל יותר לגדל בהם חד שנתיים בעונת החורף ולגינות בלי השקייה שמתאימות יותר לגיאופיטים שכן השקייה קייצית פוגעת ביכולת שלהם להשתמר בין שנה לשנה. לפי דעתי זה גם החלוקה הנכונה לעשות כשמקימים גינת צמחי בר. עוד סוגייה היא הטיפול בקיץ, בגינה מושקית צריך להמשיך לעשב ולדאוג לכך שלא תהיה נביטה מוגברת של עשבים או לחילופין לסגור את ההשקיה עד שנה הבאה. בגינה לא מושקית אפשר להוריד את הרגל מהגז ולהנות גם מהצמחים היבשים והמרקמים והצורות שהם מוסיפים לגינה שלנו. דבר שלפי דעתי אף מוסיף ליופי של הגינה, אך יש מי שיחלוק עליי וזה גם בסדר.

 אופי שני הגינות שונה גם בשל הבחירה אם להשקות או לא וגם בסוג הקרקע בגינה. בכל אחת מהגינות יש אופי שונה של הצמחים, בבני עי"ש יש יותר צמחי בצל ופקעת ואילו בפקולטה יש יותר חד שנתיים.  

הגינה כבר אחרי שיא הפריחה, עדיין יש צבעים ומרקמים

צמחי בר חד שנתיים 

דונגית ארץ ישראלית 

מבין הצמחים הראשונים לפרוח. סביב ינואר-פברואר תלוי גם בזמן ההנבטה. צמח בר של אזורים לחים. נובט בקלות מזרעים במגש הנבטה. הזרעים עגולים, גדולים בצבע שחור. לפי הנסיון שלי הנבטה שלהם ואז העברת השתילים אחרי שהתבססו מעט יותר נותן מופע יפה, אני שותל אותם בקבוצות כך שיש מופע יותר מרשים. את הזרעים צריך לאסוף בהקדם לאחר הפריחה שכן הם נופלים ומתפזרים. יש נביטה ספונטנית שנה לאחר מכן. קשה לבסס את השתילים בלי בשקיית עזר בערוגה. גדלה בגינה האורגנית בפקולטה לחקלאות ברחובות. 

דונגית ארץ ישראלית: זרעים 

דונגית ארץ ישראלית: נבטים 

עלים בוגרים 

דונגית ארץ ישראלית: פריחה  

חרצית השדות 

את חרצית השדות אני מגדל בשנתים שלוש האחרונות. צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים אשר גדל בצורה צנועה יותר מאשר חרצית עטורה. הרבה פחות נפוץ בטבע לפי מה שידוע לי. פורח בצהוב מהחורף ועד האביב. בשנים הראשונות לא היו נביטות רבות אך ממה שראיתי אחרי כשנה של צימוח בתנאים הנכונים מתחיל לפזר זרעים ומתחדש באופן עצמאי. איסוף הזרעים יחסית קל שכן הם נשארים בקרקפת של הפרח ואפשר לאסוף בכל פעם הרבה מהם.    

חרצית השדות: פריחה 

קחוון מצוי 

גם את הקחוון אני מגדל במשך שנתיים שלוש האחרונות. את הזרעים אספתי ליד אזור התעשייה פארק ראם ליד בני עי"ש. צמח חד שנתי היוצר מרבדי פריחה מרשימים אם מאפשרים לו תוך כמה שנים, אך גם כמה שתילים קטנים יכולים לעשות את העבודה כבר בשנתם הראשונה. מאז גידלתי והנבטתי מעט שתילים אשר כל שנה נובטים בקלות ויוצרים גושי פריחה מרשימים. אחרי כמה שנים הצמח מתחיל לנבוט בקלות במקומות רבים. גיליתי גם השנה שאם גוזמים את הצמח הוא יכול לחזור ולפרוח עוד פעם בזמן קצר יחסית כך שאפשר ליצור צמחים קטנים ופורחים בכמה גלים. הצמח די שתלטתן כשהוא גדל תחת השקייה ולכן צריך לתת לו את המקום הראוי. אחרי הפריחה המרשימה הצמח מתייבש ומפזר זרעים רבים, לרוב הם נשארים על הקרקפת וניתן לאסוף אותם לאורך התקופה הזאת. 

קחוון מצוי: מרבדי פריחה 

טופח ספרדי 

צמח שאני מכיר מהתקופה שבה גרתי במעונות בפקולטה לחקלאות. מיכאל, אחד הדיירים השכנים הכיר לי אותו. צמח מטפס ממשפחת הפרפרניים היוצר מראה מאוד יפה. צריך תמיכה כדי לגדול לגובה או לטפס על צמח סמוך. בגינה האורגנית הצמח גדל ליד העולש שהוא צמח גדול וטיפס ועטף אותו. כך שנוצר מראה משולב של פרחים כחולים עם פרחים ורודים- אדומים. הגבעול רותמי בהתחלה וגם בהמשך, יש עלים קטנים עם קנוקנות שמאפשרים לצמח לטפס. העברתי מספר נבטים שמצאתי בגינת המעונות לשטח של הגינה האורגנית והם התבססו טוב. 

טופח ספרדי: פריחה 

דרדר כחול 

צמח ממשפחת המורכבים, בין היחידים בסוג דרדר שהוא לא קוצני. נובט בקלות מזרעים, הפריחה יפה מאוד ומיוחדת. מתחיל לפרוח בחורף ועד האביב. איסוף הזרעים מצריך תשומת לב לפיזור שלהם. כאשר הפרי מבשיל הם עפים מתוכו אחרי זמן קצר. 

דרדר כחול: זרעים

דרדר כחול: פריחה 

סבונית השדות

צמח חד שנתי צנוע ממשפחת הציפורניים. הפריחה בורוד בהיר עד כהה במהלך חודשי החורף. העלים יושבים, כלומר אין פטוטרת המחברת בין העלה לגבעול, צבע העלים ירוק- כחלכל. צורת הפרח מיוחדת ומעניינת, 5 עלי כותרת משוננים בצורה לא סדירה. ההלקט ביצי ובו זרעים רבים, שחורים ועגולים. בשורש הצמח יש חומר שנקרא ספונין והוא יוצר קצף כשמערבבים אותו במים. חומר זה משמש לייצירת חומרי ניקוי, תחליבים ומשקאות. נובט יחסית בקלות. המופע בגינה לרוב מאוד נקודתי וכתמים של צמח זה יוצרים מופע מעניין. 

סבונית השדות: פריחה 

עולש מצוי 

צמח ממשפחת המורכבים. גדל ונובט בקלות. התחלתי לגדל את הצמח מתוך התעניינות של מיכאל מתוך רצון לאכול את העלים הצעירים של הצמח. אני לעומת זאת יותר התעניינתי בפריחה של הצמח לאורך זמן רב יחסית מהחורף ועד תחילת הקיץ. הפרחים נפתחים בשעות הבוקר המוקדמות ולאחר מכן נסגרים, לכן כדי להנות מהפריחה צריך להגיע מוקדם, כבר בשעה 12 רוב הפרחים סגורים. הצמח יכול גם לפרוח בחודשים החמים עם השקיה. את הזרעים אני אוסף בהלקטים שלהם ומנביט בלי להפריד. זאת מצאתי לנכון אחרי שניסיתי להפריד אותם אך זה לא תהליך קל במיוחד שכן קשה לפרק אותם ולהפריד. כפי שאתם יכולים להבין את הזרעים אפשר לאסוף בלי הרבה בעיות שכן הם נשארים על הצמח ולא מתפזרים גם אחרי זמן רב.

עולש מצוי: פריחה 

דל קרניים כרמלי 

צמח שמגדל אותי, הכוונה שזהו אחד מהצמחים שלא הבאתי לגינת צמחי הבר אלא הוא גדל באופן אקראי בגינה. לפחות אני יודע שלא הבאתי אותו בכוונת תחילה. זה מסוג המקרים שאני שמח מעל הראש שכן אני רואה שהטבע יודע לעשות את עבודה שלו ואני מיותר פה, גורם לי לחשוב שאנחנו רק מפריעים עם כל המשחקי שליטה שלנו מה יגדל איפה. הכי כיף לראות את זה. צמח ממשפחת הסוככיים, פרח לבן ויפה המוסיף פריחה מענינת אחרי שיא הפריחה של רוב הגיאופיטים והחד שנתיים. הפרי הירוק אכיל ויש לו טעם מעניין עם נגיעות תפוז -שווה לבדוק. אחרי שניסיתי להבין מהיכן הגיע הצמח לבני עי"ש הבנתי שבשנים הראשונות להקמת הגינה הבאתי רסק עץ מיערות קק"ל מאזור ירושלים. בזמן האחרון ראיתי שיש הרבה מהצמח הזה בהרי ירושלים לכן אני מעריך שהזרעים של דל קרניים כרמלי הגיעו עם הרסק ורק בשנים גשומות מספיק יש נביטה משמעותית שלו. 

דל קרניים כרמלי: הלקטים על הצמח שטרם התייבשו 

דל קרניים כרמלי: פריחה 

מעוג מנוקד 

צמח חד שנתי ממשפחת החלמתיים. הזרעים הראשונים נאספו ברמת הגולן. צמח שבהתאם לתנאים יכול לגדול לצורה שונה. אם לא יקבל השקייה ותמיכה יגדל בצורה משתרעת ויחסית קטן, עם השקייה ותמיכה יכול לגדול לצמח מרשים וגדול. השנה הצלחתי להנביט בין 2-3 צמחים, ומהם אחד גדל להיות גדול ומרשים. פורח יחסית מאוחר בעונה, לקראת סוף האביב, סביב חודש אפריל.  גדל בגינה האורגנית בפקולטה. 

זרעים של מעוג מנוקד 

מעוג מנוקד: נבט 

מעוג מנוקד: פריחה 

זעזועית גדולה 

צמח בר ממשפחת הדגניים, נובט בקלות וגדל במהירות. הפריחה מרשימה ומאוד מעניינת בנוף. צמח דגני בעל מראה קישוטי. כמו צמחים רבים, יוצר מראה מעניין מאוד כאשר הוא גדל בקבוצות. מזריע את עצמו וגדל באופן עצמאי לאחר שנה או שנתיים בקרבת המקום בו נשתל בהתחלה. 

זעזועית גדולה: תפרחות 

צמחי בר רב שנתיים

שברק מצוי 

כל הזמן אני מחפש להעשיר את מגוון הצמחים שגדלים בגינות הבר שאני מטפח. העונה היותר מורכבת שיהיה מופע טוב הוא הקיץ אני ממשיך לחפש צמחים שיוכלו לפרוח בתקופה זו. בהקשר הזה מצאתי ששברק מצוי פורח זמן ארוך, מהחורף עוד סוף הקיץ וזה צמח רב שנתי שיכול לגדול עם ובלי השקייה לפי תצפיות שלי.

שברק מצוי הינו בן שיח רב שנתי מעוצה ממשפחת הפרפרניים. אספתי זרעים של הצמח והנבטתי בסתיו. לאחר מכן העברתי לערוגה עם טפטפות ולאחר זמן מה אחד הצמחים גדל לגודל די מרשים והוא כבר פורח. הפריחה נמשכת זמן רב ולפי דעתי זהו צמח מאוד טוב לגינון בצמחי בר, בשל העובדה שהוא פורח רוב השנה והוא רב שנתי.  הפרט שבצילום צומח בגינה מושקת בפקולטה. 

שברק מצוי: נבט 

שברק מצוי: צמח בוגר פורח 

מרוות ירושלים 

צמח שושנת עשבוני ממשפחת השפתניים. נובט בקלות, בדר"כ בשנה הראשונה אחרי הנביטה לא יספיק להגיע לגודל של פריחה. הצמח ישאר עם עלים קטנים מאוד או ללא עלים כלל במשך הקיץ, בשנה לאחר מכן עם הגעת הגשמים יגדל עלים חדשים ויוציא עמודי תפרחת גדולים ומרשימים. הפריחה בוורוד- סגול, באביב. הזרעים נשארים בהלקטים ואפשר לאסוף אותם לאורך כל הקיץ. זרעים קטנים ועגולים בצבע שחור. 

מרוות ירושלים: נבטים 

מרוות ירושלים: עלים 

מרוות ירושלים: פריחה 

לוע הארי גדול

צמח בר רב שנתי ממשפחת הלועניתיים אשר פורח בקיץ בניגוד לצמח הגינון העונתי הנפוץ שפורח בחורף. צמח שלא יצא לי להנביט הרבה, ממה שנבט לי זהו פרט אחד שאני מגדל מאז. למרות היותו רב שנתי הצמח נוטה להיות קצר חיים. גדל שנתיים. כנראה נדרש לאתר בשבילו בית גידול יותר מתאים. 

. 

לוע הארי: פריחה 

עירית גדולה 

צמח גיאופיט בעל ציצת שורשים מעובים ממשפחת העיריתיים. צמח גדול יחסית. התחלתי את הגידול שלו משורשים מעובים שקניתי. אחרי כשנה שנתיים של התאקלמות גם הופיעו עמודי תפרחת בחורף. בקיץ הצמח מתייבש ובחורף מגדל עלים חדשים. את הפרחים ניתן לאכול ויש להם טעם חרדלי מעניין לחיך. צמח ים תיכוני מובהק הגדל בכל החלק הים תיכוני של ישראל. גם בחורשה ליד בני עי"ש יש פריחה רבה של עירית בחודשי החורף. 

עירית גדולה: שורש מעובה 

עירית גדולה: פריחה 

שום גבוה  

צמח בצל ממשפחת הנרקיסיים. קרוב משפחה של הבצל המתורבת. הצמח גדל בכתם קטן בגינת צמחי הבר בבני עי"ש ואני לא בטוח מה התרומה שלי לגדילה שלו. למרות זאת היה מאמץ מצידי להכניסו לגינה כך שלפני כמה שנים פזרתי קצת בצלצולים קטנים שאספתי בקטע כביש שנהרס לטובת הרחבת כביש ליד בני עי"ש. צמח גבוה המוסיף עיניין, פורח לקראת הקיץ באביב המאוחר. 

שום גבוה : פריחה

לופית קטנה 

צמח פקעת רב שנתי ממשפחת הלופיים, צמח אופייני לצומח הים תיכוני בישראל. זהו צמח שכבר גדל בגינה בבני עי"ש, אך עקב כיסוי של חלק גדול מהגינה בדשא סינטטי חפרתי והעברתי את הפקעות שלה למקומם החדש בגינת צמחי הבר שם הוא התאושש והתחיל לגדול כבר משנתו הראשונה. כמו בגיאופיטים רבים גם לצמח הזה יש יכולת ליצירת פקעות בת וכך ניתן למצוא את הצמח בקבוצות רבות כפי שאני מצאתי וניתן לראות את הפקעות הרבות. לופית יכולה לגדול בצל ובשמש מלאה בצורה טובה. 

לופית מצויה: פקעות

לופית מצויה: פריחה

תוכניות להמשך 

הרעיון להמשיך ולתחזק את הגינות הקיימות. בעיקר את החלקה בבני ע"יש ואת החלק המוקדש לצמחי בר בגינה האורגנית בפקולטה לחקלאות. אני מתכנן להמשיך להנביט צמחי בר בעונת החורף הקרובה (2022-2023). התכנון להנביט את מלאי הזרעים הקיים אצלי ולנסות להגדיל קצת את המבחר עוד. כמובן להמשיך ולעקוב אחרי התחדשיות ונביטות של צמחי בר בשטח הגינות ותחזוקה שוטפת.