שיקום מדרון תלול לאחר מעבר תשתית של קו מים| נטף

עבודות תשתית ביער הן כורח המציאות – הטמנת קו מים, קו ביוב, קו חשמל או קו תקשורת. אבל מהרגע שהטרקטור עוזב את השטח, נשארת השאלה: איך משקמים את השטח ומחזירים את הנוף והתפקוד האקולוגי הקודם?

המדרון התלול טרם השיקום 

אחרי סיום עבודות להטמנת קו המים במקטע התלול של הגבעה סמוך לנטף נשאר תוואי תלול וישר הכולל מקטע ארוך של דרך המהווה פצע נופי הנראה מרחוק. כמו כן הרבה מן האבנים שהיו מפוזרות בצורה טבעית נדחפו לצדדים ובחלק מן המקרים נערמו בערימות גדולות. מעבר לכך גם ערימות אדמה שלא ברור מה טיבה, אם עודפי חציבה, אדמה עליונה או חומר מובא נערמו במקומות אקראיים על תוואי הדרך. וזאת מבלי שנגענו במדרון התלול עצמו שם נוצרה דרך רחבה שללא שיקום תתחתר ותיגרום לנזקי סחף. חשיבות השיקום נעוצה בכדי למנוע מפגעים בעתיד והמשך התדרדרות של המערכת האקולוגית. אם לא נטפל במדרון התלול הסחף ימשך ויחתור תעלות והתחתרויות במדרון ובטווך האורך אף יגרום לחשיפת התשתית. המטרה של השיקום היא לקטוע את מעגל ההידרדרות: להאט את זרימת המים, לפזר את הנגר, לייצב את הקרקע ולאפשר למערכת הטבעית לחזור לפעול. 

המדרון התלול אחרי השיקום

בכדי לשקם את המדרון ערכנו מספר פגישות לתכנון השיקום. ביחד עם  מנהל הפרויקט מטעם מקורות, נציג הישוב נטף, מנהל גוש היער ומתכנן שימור קרקע מקק"ל הכנו תוכנית רעיונית לשיקום. עקרונות התוכנית כללו:

1. שבירת רציפות הזרימה בצורת טרסות אורכיות. כדי למנוע ריכוז מים נבנו טראסות מאבנים מקומיות נמוכות במרווחים מדורגים לאורך המדרון בכדי להאט ולפזר את הזרימה.

2. פיזור סלעים מקומיים- הסלעים והאבנים שנדחפו לשוליים הוחזרו למדרון. הפיזור בוצע מהחלק העליון כלפי מטה, לאחר ייצוב שכבת הקרקע. כך גם נשמר המראה הטבעי של האתר וגם שופרה היציבות.

3. פיזור שכבת קרקע עליונה בעובי 20–30 ס"מ כהכנה להתבססות צומח מקומי. ערמות עפר לא מתאימות פונו. על האדמה שנשארה באתר פוזרה מעליהן שכבת קרקע עליונה (Top soil) בעובי של כ־20–30 ס"מ ממקור מאושר.

במהלך התכנון שמנו לב גם לקו מים ישן שהיה מונח על פני הקרקע. כחלק מהשיקום של המדרון כללנו פינוי של הצינור הישן, וזאת בכדי להשאיר את המקום במצב הכי טבעי שאפשר לאחר השיקום. 

הטרסות במדרון לויסות המים 

במהלך עבודות השיקום במקרה זה החלטנו על שיקום צומח טבעי-  לא בוצעה שתילה יזומה של עצים או שיחים אלא הסתמכות על התבססות טבעית של צומח מקומי בעקבות שימוש בקרקע עליונה עם בנק זרעים. לכן העבודות כללו יצירת תנאים שיאפשרו לצומח המקומי להתבסס בכוחות עצמו. הקרקע העליונה שהובאה מכילה בנק זרעים, חומר אורגני ומערכת קרקע חיה – בסיס לתהליך התאוששות טבעי. כאשר הקרקע מיוצבת, השיפוע מטופל והנגר מנוהל נכון – הצומח עושה את שלו. נביטה הדרגתית של מינים מקומיים יוצרת כיסוי קרקע, מחזקת את אחיזת השורשים ומייצבת את המדרון לאורך זמן. וכמובן שבעתיד הרחוק גם עצים יוכלו להתבסס ולצמוח במדרון זה. 

הצומח עולה על הקרקע שפוזרה בשטח.  צילום: איתי עמיאל 

שיקום של המדרון שמתואר פה כולל החזרה של תפקוד ונוף למראהו הטבעי. שיקום מדרון לאחר עבודות תשתית הוא לא "שלב סיום" – הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה עצמה. אם לא מטפלים בשיפועים ובנגר, הטבע ימשיך את העבודה – אבל בכיוון הלא נכון. לעומת זאת, כשמשקמים נכון את הקרקע, שוברים את רציפות הזרימה ומשתמשים בחומרים מקומיים – המערכת האקולוגית יודעת להתאושש.

ההבדל בגישת ניהול היער בין אזורים צחיחים לאזורים הים תיכוניים בישראל

 ישראל היא ארץ מגוונת מאוד. ביום אחד אתם יכולים להיות באמצע המדבר ובערב של אותו יום ביער עבות או בפסגת הר מושלגת. כך שבישראל אפשר למצוא מגוון של רמות צומח, בנגב הכיסוי הצמחי נמוך, ואילו בצפון כיסוי צמחי גבוה. כל אלו גם משפיעים על הרצון של התושבים לקבל שירותי מערכת מהסביבה הטבעית שלהם. הגישה של בני באדם היא ליצור ולבנות. כך שאם חסר משהו אנחנו יכולים להשלים אותו. בדרום ישראל חסר לנו צמחים, או את תצורת הצומח הרצויה ביותר לאדם יער. 

נטיעה בנגב של יער רחב עלים בלימן בנחל סנסנן 

יער ים תיכוני אופייני במי עמי

נטיעת יערות הינה פעולה אשר האדם ביצע מאז ומעולם. שתילת עצים וטיפוחם הם יצר אינסטינקטיבי כמעט של האדם. אם זה בחקלאות, שתילת עצי פרי וטיפוח שלהם ואם זה בגינון לצורכי נוי כדי להרוויח תועלות של נוף ויצירת צל. לכן אין זה טבעי שיתבצעו פעולות ברמות השקעה שונות כדי להביא ליצירת אזורים עם כיסוי של עצים למטרות שונות. בין אם זה בקרבת הבית או בגבולות הישוב ובין אם זה מסביב לישובים ובאזורים מרוחקים יותר לצורכי נופש וגיוון הנוף. 

עבודות לדילול יער באזור ים תיכוני 

באזורים גשומים בישראל, מעל 400 מ"מ גשם בשנה, יש כיסוי צמחי נרחב, בין אם זה צמחים מעוצים ובין אם זה צמחים עשבוניים. אך באזורים יבשים, מתחת ל- 200 מ"מ גשם בשנה, כיסוי הצמחים יורד דרמטית ויש כיסוי גבוה של אדמה חשופה בלי כיסוי צמחי כמעט והצומח מרוכז בנקודות בודודת בהם התנאים מיטביים לכך. לכן גם ההתייחסות אל השטח והמערכות האקולוגיות אשר נמצאות בכל אחד מהאזורים שונה לגמרי. כך למשל ההבדל הבולט ביותר שניתן לראות זה התחדשות ספונטנית של צומח, באזורים רבים במרכז וצפון ישראל נוכל לקבל יערות או חורשים כתוצאה מתהליכים טבעייים של התחדשות. כך למשל נביטה של אורנים ואלונים שיוכלו לגדול ולהתבסס לאחר זמן מה ולכסות את השטח עד כדי יצירת כיסוי נרחב. לעומת זאת בנגב ההתחדשות של מיני צומח מקומי היא אפסית ובמרבית המקרים נקבל בתה או אולי שיחייה ועצים יהיו מרכיב זניח ונראה אולי עצים בודדים במקומות בהם יש משאבים רבים יותר מבחינת מים ונוטריינים. 

חורש עולה ביער מחטני סמוך למסילת ציון 

נחל סנסנה ובתוכו צומח רב יותר מאשר בסביבתו- מזכיר תצורת נוף של שיחיה של סירה קוצנית ומלווים

על כן גם הגישה הכללית לייעור בנגב צריכה לעבור התאמה למקום. לא בכל ישראל אפשר לטעת עצי אורן בכיסוי גבוה. הם פשוט לא ישרדו ולא יצליחו לגדול. וגם אם כן נצרך להשקות אותם ולהקים מערכות השקייה בהון עתק, לכן הפיתוח האינסיבי צריך להיות ממוקד באזורים המוגדרים פארקים ובהיקף מצומצם. ברוב השטח הנטוע במקום זאת אפשר לנסות לבסס עצים מקומיים בדגמים המתאימים לתנאי הסביבה המקומית ומשתלבים בה. זאת מבלי לומר שאין צורך שיהיה עצים בכל מקום ואפשר גם לשתול שיחים או לתמוך במערכת האקולוגית שלא תידרדר ולא תהפוך למפגע, כדוגמת שטחים נרחבים של צומח פולש. אפשר לבסס חורשות לצורכי פנאי ונופש בנקודות נבחרות אך זה לא צריך להיות בהיקפים גדולים. מרבית השטחים צריכים להישאר טבעיים עם השפעות אנושיות מעטות. ההתמקדות צריכה להיות לשקם מפגעים ולתת למערכות האקולוגיות להתאושש. 

חניון ביער בר גיורא סמוך לנס הרים 

ואילו באזורים ים תיכוניים אפשר לטעת עצים באזורים שבהם נקבל תועלת מהם כמו למשל חניונים או אזורי טיול. ואילו מרבית השטח צריך להמשיך להתנהל על סמך תהליכים טבעיים של התחדשות חורש והתחדשות של אורנים מנביטת זריעים במקומות המתאימים לכך. מרבית העבודה כבר לא בנטיעה אלא בטיפול יערני הכולל דילול יער באזורים בהם יש צורך לכך, למשל בקרבה לישובים ואזורי חייץ מאש בתוך היערות. הנטיעה צריכה להתמקד באזורים שיוגדרו בוסתנים ומטעים ויש להם מטרה מוגדרת כמו קליטת קהל, פרי, מניעת שריפה או נוף ומורשת. 

שריפות יער| התרשמות אישית מכיבוי בפועל

תמיד שמעתי מרחוק על שריפות יער, מהרדיו מהאינטרנט, מהחדשות. לעיתים ביקרתי ביער אחרי שריפה וראיתי את המצב בשטח. אך אף פעם לא ראיתי שריפה פעילה ביער. המצב השתנה כשתחלתי לעבוד בקק"ל בשנת 2022 אחת המשימות בתפקיד היא כוננות שריפות. עונת השריפות מתחילה בחודש מאי לערך ומסתיימת בדצמבר לפי תנאי מזג האוויר הצפויים ובהתאם לתחזיות של השירות המטראולוגי. בתקופה זו יש תורניות הכוללות תורנים אזוריים המסתובבים ברכבים בשטח ועוברים בחניונים כדי לוודא שהמבקרים מתנהלים ביער מבלי לגרום לנזקים וזמינים לצאת לקריאות על דיווחים על שריפה. כמו כן יש 3 כבאיות הנמצאות בכוננות תמידית ופרוסות בנקודות קבועות וזמינות לצאת לקריאה במידה ונדרש.  

לכל שריפה הכנתי טבלה ובה נתונים מטאורולוגים בסיסיים הכוללים את הטמפרטורה, הלחות היחסית של האוויר, מהירות הרוח בקמ"ש, מהירות המשב העליון וכייון הרוח העיקרי בשריפה. בנוסף הוספתי גרף המתאר את כייון הרוח ועוצמתה במהלך השריפה כך שאפשר יהיה להתרשם מה כיוון ההתפשטות העיקרי של השריפה שנקבע פעמים רבות בעיקר בעקבות כיוון הרוח. 

כיוון  הרוח נמדדת במעלות ומייצג את הכיוון ממנה נושבת הרוח, כך למשל רוח מערבית הינה רוח המגיעה ממערב ונושבת לכייון מזרח, כלומר התקדמות האש תהיה מזרחה. קצת מבלבל אבל אפשר להתרגל. 

גרף המדגים את כיווני הרוח במעלות וכיוניהם כפי שחישבתי מהנתונים המטאורולוגיים 

שריפת יער בכניסה להר כרמילה 

שריפה ביער הקדושים ביוני 2022

נתוני בסיס בעת השריפה

בפעם הראשונה שנדרשתי לתפעל שריפת יער לבד היתה בקיץ 2022 בחודש יוני. ראיתי עשן ברקע ומיהרתי להגיע זה היה ליד כביש 38 באזור לפי העלייה להר כרמילה. היתי הראשון מבין אנשי קק"ל שהגיעו לשטח. בשטח כבר היתה כבאית אדומה של כב"ה, לאט לאט הגיעו עוד צוותי כיבוי של קק"ל עד שהיו כל שלושת הכבאיות שזמינות באזור, בנוסף אליהם הגיעו גם צוות הכוננות של עובדי הקבלן וכל התורנים באזור. תחילה הכיבוי התמקד בעקב השריפה ולאט לאט האש התחילה לטפס במעלה, כשהגיעו הכבאיות של האזור הכוונתי אותם לחזית האש שלא הייתה גדולה בכדי לעצור את המשך ההתשפטות. אחרי כשעה וחצי לאחר מאמצי כיבוי של כל הצוותים הצלחנו להשתלט על האש. השריפה לא הייתה גדולה מאוד. אפשר אפילו להגיד שהיא הייתה קטנה, גודלה הסתכם ב- 2.5 דונם ונשרפו מספר עצי אורן וצמחיית תת היער. אך ההשתתפות שלי בשריפה הייתה די אקטיבית. הכוונתי את הכוחות בקשר וניסיתי בצורה אקטיבית לעזור בכיבוי השריפה. התנאים המטאורולוגיים מנעו התפתחות של שריפה גדולה, אחוז לחות גבוה ורוח חלשה מאוד. 

שריפה סמוך לקיבוץ צובה 

השריפה בין צובה לעין נקובה ביולי 2023 

טיפול בצידי דרכים סמוך לשטח השריפה איפשר כיבוי מהר יותר  

נתוני בסיס בעת השריפה

שריפה נוספת שהשתתפתי במאמצי הכיבוי שלה הייתה באוגוסט  2023 ליד צובה, בוואדי בין עין רפא לצובה התחילה ככל הנראה שריפת גזם ולאט לאט התפשטה לכיוון  היער. זה הפך די מהר לשריפה גדולה והגיעו לאזור צובה כוחות כיבוי גדולים מאוד.  רוח חזקה ולחות נמוכה תרמו להתפשטות מהירה של האש.  נראה כי האש עטפה את צובה והייתה כבר על גדר הישוב. הוזנקו מטוסים ואף מסוק כיבוי שהשתתפו בעצירת התפשטות האש לכיוון הישוב. על הדרך אותה רואים בתמונה בוצע במהלך אותה השנה טיפול של גיזום של החורש הטבעי וכריתה של עצי אורן לצורכי הגנה מאש באזור זה. לפי דעתי טיפול זה מנע דליקה משמעותית יותר באזור זה ואפשרות לנגישות אל השטח, כך שאפשר היה להיכנס לתוך היער ולעצור את האש ולבצע עצירה מוחלטת שלה. בסך הכל נשרפו כ-70 דונם.

שריפת יער סמוך לעין נקובא 

עץ בוער בשריפה סמוך לעין רפא 

כוחות כיבוי רבים במקום 

שריפה במאי 2024 ליד עין נקובא בתצפית מכיוון צובה 

נתוני בסיס בעת השריפה 

בדומה לשריפה של עין רפא בשנת 2023 התרחשה שריפה נוספת בקרבת מקום בשנת 2024 ליד עין רפא, מעט צפונית יותר למיקום השריפה הקודמת גם במקרה זה הגיעו כוחות כיבוי רבים והוזנקו מטוסים תוך זמן קצר מה שהביא לממדי שריפה מצומצמים יחסית שהיו כ- 33 דונם של שריפה קרקעית וצמרות. לשריפה כזו יש פוטנציאל להתפתח ולהיות שריפה מאוד גדולה במיוחד בשטח עם רצף מחטני גדול, שנמצא סמוך ליער הקדושים. השילוב של תחילת העונה כך שבצומח עוד היית לחות לא מעטה ועם תגובה חזקה מצד כיבוי אש השיגו השתלטות מהירה על השריפה. 

לא כל שריפה מתפתחת לשריפה גדולה, ההשפעות המרכזיות הקובעות אם השריפה תהפוך לגדולה היא מהירות הרוח ותנאי מזג האוויר הכוללים לחות וטמפרטורה. כמו כן משפיע מהירות התגובה של כוחות כיבוי ופוטנציאל היקף השריפה כלומר השטח שיכול להישרף. במקרה של שריפת עין נקובא ב2023. כוחות כיבוי אש שהגיעו היו גדולים מאוד וזמן ההגעה של מטוסי כיבוי היה מהיר מאוד. כל אלה הגבילו את התפשטות האש והביאו לשריפה בינונית של כ- 33 דונם למרות הרוח החזקה שהגיע ל- 32 קמ"ש במשבי הקיצון. לולא התגובה המהירה ייתכן ושריפה זו הייתה מתפתחת להרבה יותר גדולה ומשמעותית. 

לשריפה מגיעים התורן בטנדר או רכב שטח וכבאית עם הנעה 4X4 ומתחילה פריסת קוים לטובת הכיבוי. לאט לאט סוגרים על השריפה ומתחילים לכבות נקודות בוערות. עצים גדולים שנדלקו קשה יותר לכבות והם יכולים לבעור שעות ואף ימים. מה שחשוב זה לבודד את האזורים שבוערים מאלו שעוד לא וליצור הפרדה כך כשהשריפה מתוחמת היא לא יכולה להתחדש. בפועל העבודה העיקרית היא כיבוי סופי של הנקודות הבוערות שמהן יכולה השריפה להתחדש. 

שריפת יער עדולם סמוך לגדר ההפרדה 

מטוס מסייע בכיבוי השריפה ביער עדולם 

השריפה ביער עדולם 

חלק מהעצים שנשרפו כליל 

כבאית בשעת פעולה בשריפה ביער עדולם 

נתוני בסיס של השריפה 

ב26 לאוגוסט 2024 התרחשה שריפה נוספת ביער עדולם שהשתתפתי בכיבוי שלה. הפעם זאת שריפה בעוצמה בינונית שהסתיימה במהירות בעקבות הזנקה של מטוסים ותגובה מהירה של כיבוי אש. שטח השריפה הסתכם בכ- 48 דונם. 

במהלך השריפה פרסנו כמה קוים לכיבוי שלה. משום שעוצמת האש לא היתה גבוה במיוחד ומרבית האש לא עלתה לצמרות אפשר היה לפרוס קוים רבים ולעצור את התפשטות האש. 

במקביל בכביש 1 בין שער הגיא לשורש התפתחה שריפת רכב שהפכה לשריפת יער וכל הכוחות הוזנקו לשם להשתלט על השריפה. כל שריפה על כביש 1 מזניקה כוחות רבים מכייוון שזה מקום מרכזי ועם פוטנציאל נזק מאוד משמעותי, לא צריך להזכיר את שריפת הרי יהודה מ2021 ששרפה 11,000 דונם יער ופגעה בקו בתים ראשון של גבעת יערים ורמת רזיאל. 

שריפת אשתאול

ספוט שהתפתח כקילומטר וחצי מהר כרמילה סמוך לכביש 1 

העשן כפי שנצפה ממשלט 16 ביער הקדושים סמוך לבית מאיר

גם במהלך הלילה התבצע כיבוי בצידי הדרכים  

נקודה בה האש התחילה לבעור שוב ונדרש לכבות במהלך הלילה

כיבוי לילי של נקודות שהתחדשו 

שיירה של 5 כבאיות בעת עצירה לכיבוי של ספוטים בצידי הדרך 

נקודה למילוי כבאיות של פיקוד העורף שנפרסה בשטח יער, מכונה נקניקים 

נתוני בסיס של השריפה 

שטח השריפה מתוך Google Earth Engine 

במאי 25 התרחשו שתי שריפות ענק ביער אשתאול ופארק קנדה שהזכירו במידה רבה את השריפה הגדולה מאוגוסט 2021 ביערות סטף והקדושים.  שתי שריפות ענק שקרו בהפרש של שבוע. ביום השואה ויום הזיכרון. בשני השריפות עלו באש כ- 22,000 דונם ביערות אשתאול ופארק קנדה. בימים אלו שררו תנאי קיצון של רוחות חזקות ולחות נמוכה מאוד אשר הקשו על הכיבוי. 

שריפה אשתאול ב23/04 התחילה סמוך לישוב תרום בשטחים חקלאיים, לא ברור כתוצאה ממה אבל יתכן פעילות כלשהי הכוללת חום או אש אשר גרמו לשריפה בשדה הסמוך לישוב ומהר מאוד בחסות הרוח האש עברה לכיוון יער אשתאול הסמוך והמשיכה להשתולל בחסות הרוחות ואף עברה את כביש 38 לכיוון הר כרמילה ואף יצרה ספוט באזור כביש 1. בסופו של דבר נשרפו כ- 4,531 דונם בשריפה זו. פעולות הכיבוי היו ממושכות וערכו בלילה של השריפה וביום למחרת ואף נשארו נקודות בוערות גם מספר ימים אחרי הכיבוי הסופי. 

אני השתתפתי לכבות מוקדים שהמשיכו לבעור בלילה לטובת כיבוי סופי של מוקדים שעדיין בערו.  הסתובבתי בשטח ביחד עם 5 כבאיות של קק"ל ועוד תורן בשטח להכוונה למוקדי בעירה. ניווט בתוך שטח מיוער חשוך עם 5 כבאיות מורכבת ודורשת משנה זהירות בכדי לא להיתקע או להילכד בדרך צרה. 

איתרנו מספר נקודות שעדיין הייתה בעירה סמוך לדרכים וביצענו כיבוי של נקודות אלו. בהמשך קיבלו דיווח שיש מוקד נוסף שהתחדש, לאחר שהכוינו אותנו למקום ביצענו כיבוי והמשכנו לסרוק את השטח עד עלות השחר ולאחר מכן חזרנו לחפ"ק באיקאה להחלפת משמרות. 

שריפת אשתאול פארק קנדה 

העשן כפי שנצפה מכיוון כביש 38 סמוך למסילת ציון 

כיבוי לילי של נקודות בוערות בשטח השריפה בפארק קנדה 

כרמים ירוקים באמצע שטח יער שנשרף כליל 

מפלסת בשטח הכינוס, לטובת יצירת קווי בידוד למניעת התפשטות של האש 

נתוני בסיס של השריפה 

שטח השריפה  מתוך Google Earth Engine  כולל את השריפה מ23/04 

השריפה שהתרחשה ב-30/04 ככל הנראה קרתה בשל התחדשות של בעירה מהשריפה הקודמת שהתרחשה במקום שבוע לפני כן. שריפה זו קרתה ביום שרב ובתנאי קיצון, רוחות חזקות של כ- 30 קמ"ש עם משבים קיצוניים של 40 קמ"ש ולחות יחסית של 10. השריפה קרתה ביום הזיכרון וערב יום העצמאות ואילצה לבטל אירועים של יום הזיכרון והעצמאות בשל כך שכוחות כיבוי רבים וכוחות נוספים עסקו במאמצי הכיבוי. בשריפה זו גם נצפו מראות קשים של שריפה ש"דילגה" מעל כביש 1 וסיכנה רכבים שנסעו על הכביש בזמן זה. בשיא השריפה נעזרו בדחפור של קק"ל בכדי לפרוץ את מחסום הבטונדות באמצע הכביש לטובת חילוץ רכבים. השריפה הפשטתה תחילה לכיוון צפון מערב לכייון נווה שלום, לטרון וצפונה לפארק קנדה. לקראת ערב השתנתה כיוון הרוח לכיוון מערב לכיון כביש 38 ומסילת ציון. שטחה הסתכם בכ- 17,000 דונם.

מאמצי הכיבוי נמשכו גם לתוך הלילה. אני השתתפתי לכבות מוקדים שהמשיכו לבעור בלילה לטובת כיבוי סופי של מוקדים שעדיין בערו.  הסתובבתי בשטח ביחד עם 4 כבאיות של קק"ל ועוד תורן בשטח להכוונה למוקדי בעירה. 

לסיכום 

לסיכום, הגעה מהירה לשריפה מאפשרת השתלטות מהירה. לרוב כאשר מגיעים מטוסים השריפה הולכת לדעיכה ומאמצי הכיבוי הקרקעיים מאפשרים השתלטות מהירה על האש. לעיתים נדרש לחזור ביום למחרת בכדי לסיים את מאמצי הכיבוי מכיוון שחלק מהצומח נדלק וממשיך לבעור, וכל עוד יש למה לבעור השריפה יכולה להתחדש לכן בסיום השריפה חשוב ליצור קווי בידוד בעזרת טוריה והרטבה טובה שתמנע מהאש להתשפט לכיוון האזורים שעוד לא נשרפו. 

עוד נקודה משמעותית היא הכרת השטח, ברגע שמזהים שריפה מרחוק, בין אם זה ממגדל התצפית או רחפן שמבצע סריקה יש צורך להבין היכן בידיוק השריפה ואז יש לשלוח כוחות קרקעיים לאתר את המוקד. לעובדים ביער, מדריכים, יערנים יש הכרות טובה עם השטח כתוצאה מעבודה בשטח ביום יום ובעת שריפה הם יודעים ברמה טובה להכווין את כוחות הכיבוי שלא נמצאים בשגרה בשטח. 

כפי שהזכרתי לעיל לרוב גודל השריפה תיקבע לפי תנאי מזג האוויר- ככל שיהיו תנאים "טובים" להתפשטות השריפה למשל לחות נמוכה באוויר, רוחות חזקות וככל שהלחות בצומח תיהיה נמוכה כך השריפה תהיה עוצמתית וארוכה יותר.