ישראל היא ארץ מגוונת מאוד. ביום אחד אתם יכולים להיות באמצע המדבר ובערב של אותו יום ביער עבות או בפסגת הר מושלגת. כך שבישראל אפשר למצוא מגוון של רמות צומח, בנגב הכיסוי הצמחי נמוך, ואילו בצפון כיסוי צמחי גבוה. כל אלו גם משפיעים על הרצון של התושבים לקבל שירותי מערכת מהסביבה הטבעית שלהם. הגישה של בני באדם היא ליצור ולבנות. כך שאם חסר משהו אנחנו יכולים להשלים אותו. בדרום ישראל חסר לנו צמחים, או את תצורת הצומח הרצויה ביותר לאדם יער.
 |
| נטיעה בנגב של יער רחב עלים בלימן בנחל סנסנן |
 |
| יער ים תיכוני אופייני במי עמי |
נטיעת יערות הינה פעולה אשר האדם ביצע מאז ומעולם. שתילת עצים וטיפוחם הם יצר אינסטינקטיבי כמעט של האדם. אם זה בחקלאות, שתילת עצי פרי וטיפוח שלהם ואם זה בגינון לצורכי נוי כדי להרוויח תועלות של נוף ויצירת צל. לכן אין זה טבעי שיתבצעו פעולות ברמות השקעה שונות כדי להביא ליצירת אזורים עם כיסוי של עצים למטרות שונות. בין אם זה בקרבת הבית או בגבולות הישוב ובין אם זה מסביב לישובים ובאזורים מרוחקים יותר לצורכי נופש וגיוון הנוף.
 |
| עבודות לדילול יער באזור ים תיכוני |
באזורים גשומים בישראל, מעל 400 מ"מ גשם בשנה, יש כיסוי צמחי נרחב, בין אם זה צמחים מעוצים ובין אם זה צמחים עשבוניים. אך באזורים יבשים, מתחת ל- 200 מ"מ גשם בשנה, כיסוי הצמחים יורד דרמטית ויש כיסוי גבוה של אדמה חשופה בלי כיסוי צמחי כמעט והצומח מרוכז בנקודות בודודת בהם התנאים מיטביים לכך. לכן גם ההתייחסות אל השטח והמערכות האקולוגיות אשר נמצאות בכל אחד מהאזורים שונה לגמרי. כך למשל ההבדל הבולט ביותר שניתן לראות זה התחדשות ספונטנית של צומח, באזורים רבים במרכז וצפון ישראל נוכל לקבל יערות או חורשים כתוצאה מתהליכים טבעייים של התחדשות. כך למשל נביטה של אורנים ואלונים שיוכלו לגדול ולהתבסס לאחר זמן מה ולכסות את השטח עד כדי יצירת כיסוי נרחב. לעומת זאת בנגב ההתחדשות של מיני צומח מקומי היא אפסית ובמרבית המקרים נקבל בתה או אולי שיחייה ועצים יהיו מרכיב זניח ונראה אולי עצים בודדים במקומות בהם יש משאבים רבים יותר מבחינת מים ונוטריינים.
 |
| חורש עולה ביער מחטני סמוך למסילת ציון |
 |
| נחל סנסנה ובתוכו צומח רב יותר מאשר בסביבתו- מזכיר תצורת נוף של שיחיה של סירה קוצנית ומלווים |
על כן גם הגישה הכללית לייעור בנגב צריכה לעבור התאמה למקום. לא בכל ישראל אפשר לטעת עצי אורן בכיסוי גבוה. הם פשוט לא ישרדו ולא יצליחו לגדול. וגם אם כן נצרך להשקות אותם ולהקים מערכות השקייה בהון עתק, לכן הפיתוח האינסיבי צריך להיות ממוקד באזורים המוגדרים פארקים ובהיקף מצומצם. ברוב השטח הנטוע במקום זאת אפשר לנסות לבסס עצים מקומיים בדגמים המתאימים לתנאי הסביבה המקומית ומשתלבים בה. זאת מבלי לומר שאין צורך שיהיה עצים בכל מקום ואפשר גם לשתול שיחים או לתמוך במערכת האקולוגית שלא תידרדר ולא תהפוך למפגע, כדוגמת שטחים נרחבים של צומח פולש. אפשר לבסס חורשות לצורכי פנאי ונופש בנקודות נבחרות אך זה לא צריך להיות בהיקפים גדולים. מרבית השטחים צריכים להישאר טבעיים עם השפעות אנושיות מעטות. ההתמקדות צריכה להיות לשקם מפגעים ולתת למערכות האקולוגיות להתאושש.
 |
| חניון ביער בר גיורא סמוך לנס הרים |
ואילו באזורים ים תיכוניים אפשר לטעת עצים באזורים שבהם נקבל תועלת מהם כמו למשל חניונים או אזורי טיול. ואילו מרבית השטח צריך להמשיך להתנהל על סמך תהליכים טבעיים של התחדשות חורש והתחדשות של אורנים מנביטת זריעים במקומות המתאימים לכך. מרבית העבודה כבר לא בנטיעה אלא בטיפול יערני הכולל דילול יער באזורים בהם יש צורך לכך, למשל בקרבה לישובים ואזורי חייץ מאש בתוך היערות. הנטיעה צריכה להתמקד באזורים שיוגדרו בוסתנים ומטעים ויש להם מטרה מוגדרת כמו קליטת קהל, פרי, מניעת שריפה או נוף ומורשת.
